<h1>התרומה סימן קל"ג</h1>
<h2>דף יג.</h2>
תנן פ' קמא דבכורות (י"ג ע"א) מצות ייבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכונים לשם מצוה עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה מצות חליצה קודמת למצות ייבום אמר רב אין כופין וכו'. פי' ר"ת דהכי הלכתא דמצות חליצה קודמת למצות ייבום בזמן הזה כסתם משנה דבכורות וכסתם משנה דט"ו נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום ובגמ' דייק מדלא תנן מן היבום ומן החליצה מני אבא שאול היא דאמר מצות חליצה קודמת למצות יבום ופרק מצות חליצה נמי תני בר קפרא לעולם יבדוק אדם בחליצה כאבא שאול וכן פ' אע"פ (כתובות ס"ד ע"ב) אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם. ופריך מברייתא אחת ארוסה ושומרת יבם כותבין ומשני במסקנא אידי ואידי שתבע ליבם כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה אלמא שמואל סובר דמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת למצות יבום וכן הלכה כר' יצחק דאמר פרק החולץ דחזר ר' לו' דמצות ייבום קודמת ורבינו חננאל פסק פרק מצות חליצה כמו כן דמצות חליצה קודמת. כך פי' רבי' תם ובירושלמי פ' קמא דיבמות רבי יוסי בן חלפתא חרש חמש חרישות וחמש נטיעות ארזים נטע בישראל ודרך סדין בעל פיר' יבמתו היתה ולא היה רוצה ליהנות ממנה רק מעט ונתן סדין בינו לבינה רק נקב עשה בסדין דרך מקום ביאה והוליד ממנה ה' בנים אמר רב (יבמות שם) אין כופין פי' אין כופי' אותו לחלוץ וקאי אעכשיו דמצות חליצה קודמת בתר מתניתין דבכורות. וכי אתי לקמי' דרב אמר להו אי ניחא לך ליבומי יבם בדידך תלא רחמנא אם לא יחפוץ וגו'. וחלצה נעלו הא אם חפץ יבם ואף רב יהודה סבר אין כופין מדאתקי' רב יהודה בגמ' דחליצתה ואמינא ליה אי צבית ליבומי יבם ואי לא אטלע לה רגלא דימינא ופי' רבי' שלמה וז"ל אין כופין אותו לחלוץ אי ניחא לתרוייהו ליבומי. אבל אם לא תרצה האשה לייבם מחמת שנתנה אמתלא לדבריה מטעינן ליה וחליץ ואם אין יכולין להטעותו כופין לחלוץ כדאמר רב ששת מניין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה ולאו דווקא מוכה שחין אלא בכל אמתלא שתתן לדברי' כדתנן בהמדיר (כתובות ע' ע"א) בורסי שמת לו אח בורסי אמרו חכמי' יכולה היא לומר לאחיך הייתי יכולה לסבול ולך איני יכולה לסבול. וקיימא לן באע"פ כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם מכל אלין כפינן ליה וחליץ ושקלא כתובה עכ"ל. ויש להקשו' על פירושו דלא חזינן דכפינן ליה לחלוץ אלא במוכה שחין ובורסי דווקא שהן מאותן השנויין פרק המדיר שכופין אותם להוציא אבל בשאר אמתלאו' לא כפינן ליה וההיא דאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם אין ראיה דכפינן ליה לחלוץ דא"כ אפי' בלא אמתלא נמי ועוד אי כפינ' לחלוץ א"כ מה חדוש הוא שאין כותבין עליה שומרת יבם פשיטא דהא לא שבקינן ליה לאיניש לייבם וגם התם קאמר ר"י תבעל ליבם אין נזקקין לו לכתוב עליה אגרת מרד פשיטא שהרי גם האיש כפינן לחלוץ. וגם מדאמר רב אי צבית ליבומי יבם וכן רב יהודה משמע דלא כפינן ליה לחלוץ. הלכך אע"פ שכך הלכה דמצות חליצה קודמת מ"מ כך הלכה דלא כפינן ליה לחלוץ דהוה ליה חליצה מעושה ופסולה אלא מטעינן ליה לומר חלוץ והיא תתן לך מאתי' זוז ובשביל כך אינה חייבת ליתנם כדאיתא פרק מצות חליצה ואי לא מצינן להטעותו שבקינן ליה ולא עבדינן ליה כפייה אלא א"כ הוא מאותן שכופין אותם להוציא ולא מבעיא אם אין ליבם אשה דלא כפינן ליה לחלוץ אלא אפילו יש לו אשה כבר דאמרינן פרק הבא על יבמתו הנושא אשה על אשתו כופין אותו להוציא ויתן כתובה. וגם בלא ההיא יש במקומנו חרם קדמונית שלא לישא שתי נשים אפי' הכי לא כפינן לחלוץ דשמא כיון דנפלה ממילא לא מקרי שתי נשים כיון שהשנייה אשה דקנו לו מן השמים הלכך לא כפינן ליה לחלוץ וגם לא שבקינן ליה לייבם כיון דמצות חליצה קודמת. וההיא דאמר רב אין כופין פי' רבינו תם בע"א ומפרש דקאי אבראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה מצות יבום קודמת והוי פי' אמר רב אין כופין אותו לייבם וגם יש ספרים שכתוב בהם מצות יבום קודמת בהדיא אמר רב אין כופין כי אתי לקמי' דרב א"ל אי ניחא לך חלוץ אי ניחא לך יבם מיירי באותן שבאו לפני רב. והיה יודע שהיו מתכוונין לשום מצוה והיה אומר להם כן. וכן סבר רב יהודה אין כופין לייבם אפי' לאותן שכוונתן לשם מצוה היה כותב ואמינא ליה אי צבית ליבומי ייבם ואי לא אטלע לה רגלא דימינא. וכן פי' רבינו חננאל דאין כופין זהו ליבם וקאי אמצות יבום קודמת דקאי דגריר' בתר מתניתין דבכורות דקתני סיפא ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה מצות חליצה קודמת. וגריס חזרו לומר מצות יבום קודמת אמר רב אין כופין אך רבי' תם לא גריס אותו חזרו לומר משום דסבר מצות חליצה קודמת כדפי' לעיל. וגם רבינו חננאל פסק כן פרק מצות חליצה קודמת מצוה בגדול ליבם לא רצה הולכין אצל הקטן הימנו עד שמגיעין אצל קטן שבכולן לא רצו חוזרין אצל הגדול שבכולן ואם האיש בעיר אחרת והאשה בעיר אחרת משפט היבמה הולכת אחר היבם. סדר חליצה כך היא ומשפטה דרך קצרה והראיו' כתבתי למעלה באורך.
<h2>דף יט:</h2>
וצריך שיהא היבם גדול והיבמה גדולה בשעת חליצה כדאמר איש כתיב בפרשה אם לא יחפוץ האיש וגומר וחלצה נעלו ומקשינן אשה לאיש וכן אמר רב נחמן פרק מי שמת (ב"ב קנ"ו ע"א) בודקים לחליצה ולמיאונין וכן אמר רבא פרק יוצא דופן (נדה מ"ז ע"ב) אבל לחליצה בעיא בדיקה וכן פרק מצות חליצה והלכת' עד שתביא שתי שערות. והא דאמר רבא פרק התקבל (גיטין ס"ה ע"א) גבי שלש מדות בקטנה הגיעה לעונת נדרים שזהו שנה שלפני גדלות חולצת פי' רבינו תם דמיירי לדברי רבי יוסי דאמר פרק מצות חליצה קטנה חולצת וכן נמי איתא התם בהדיא לדברי בריבי חולצת בפעוטות אמר רבא עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות וי"א הלכתא נמי הוי מדברי רבא כלומר אע"פ שלדברי רבי יוסי חולצת בהגעת נדרים מ"מ כך הלכה עד שתביא שתי שערות וכן הוי פ' כל שעה (פסחים ל"ב ע"א) דאמר רב אשי לדידי פרזלייהו בנור' והלכתא אידי ואידי ברותחי' האי והלכתא נמי הוי מדברי רב אשי כי היכי דלא תקשי משלהי עבודה זרה דהשפודין של נותר מגעילן ומפ' רב אשי טעמא משום דהיתרא בלע לא צריכי לבון. וגבי חמץ קאמר פרזלייהו בנורא אלא מחמיר היה ולכך לדידי בנור' אבל הלכתא ברותחין. עוד מפ' מו' רבינו פרק התקבל גרסינן רבה ולא רבא חברו של אביי ומייתי ראיה מדתני במדות ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ואלו פרק מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן בן י"ח וזאת הגירסא עיקר התם כדמוכחא שמעתתא. הלכך צריך שיהא האיש בן י"ג שנים ויום אחד והאשה בת י"ב שנה ויום א' שזהו זמן גדלות שלהן כדתנן פרק בא סימן (נדה ס"ט ע"א) ואח"כ יבדקו האיש אם יש לו שתי שערות בבית הערוה אז קרויין גדולים וראויין לחליצה אבל שערות קודם זמן השנים לא יועילו כלום דשומא נינהו וארכן של שערות כדי לכוף ראשו לצד עיקרו דאמר מר עוקב' הלכה כדברי כולם להחמיר באורך שערות דפליגי במתניתין פרק בא סימן וצריך שיהו גומות קטנות יניקת השערות מן הבשר כדאמר פ' בא סימן (ס"ג ע"ב) אמר רב הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות ואע"ג דאמר שמואל שתי שערות אפילו אחת על הכף ואחת על הבצים ותניא נמי אפי' אחת על קשרי אצבעות של יד ואחרת על הרגל דברי ר"ש אין הלכה כן אלא כרבנן אמר רב אשי עד שיהו שתי שערות במקום אחד אמנם אומר מורי רבינו הקדוש לפי שאין בקיאין להכיר גומות אם יש רבוי שערו' וגם גדלות באיש ובאשה סגי ואם ירצה יבדוק האשה בדדין אם הטו הדדין גדולה היא ומסתמא יש לה שערות כדתנן פרק בא סימן שזהו סימן העליון וא"א לבא עליון עד שיבא תחתון ובדיקת האשה אם יש לה שערות יכול להיות אפי' על פי נשים כדאמרינן ריש בא סימן לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא דאמר הגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין ולא תמאן לכך לגבי חליצה סמכינן על פי נשים לבדוק את השערות כר"י דהתם וברייתא דהתם דאין האשה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ מיירי תוך הפרק דליכא חזקה דרבא עד לאחר הפ' כדמוקי לה התם ועוד מוקי לה לאחר הפר' וכר"ש דלית ליה חזקה דרבא אמנם הלכה כר"י לגבי ר"ש כדאמר פ' מי שהוציאוהו ועוד דרבא בתראה הוא וסבירא ליה כר"י התם ולא כפי' רבינו חננאל דפסיק כר"ש ודלא כרבא דמ"ד כר"י תוך הזמן כלאחר הזמן איתותב פ' יוצא דופן וליתא כפי' ר"ת מ"כ פר' בא סימן ואם בודקין בדדין אי שוכבין או מוטין זה הדבר יכול האיש לבדוק בלא גנות וטוב הדבר דא"א לבא עליון עד שיבא תחתון קודם אבל לגבי מיאון אם באו לכלל שנים שאין האשה נאמנת לומר אין לה שערות כדי למאן ולא מבעיא אם בעל דא"כ אפי' אנשים לא מהימני דחוששין שמא נשרו היכא דבעל אלא אפי' לא בעל נמי דהשתא מהימנא ולא חיישינן שמא נשרו מ"מ לא ממאנא בזמן הזה משום גומו' דפסקינן אע"פ שאין שערות ומי יוכל להבחין דבר זה שלא יהיו גומות ועוד דשמא שתי שערות מהני אפי' אחת בגבה ואחת בכריסה או על קשרי אצבעותיה ורגליה ומי יוכל לבדוק כל גופה ולעמוד על אמיתת הבדיקה ואפי' גברי לא מהימני כ"ש נשים וחשבון השנים של איש י"ג שנים ויום אחד ושל אשה י"ב שנה ויום אחד אם גדולי' הם הרבה או יש להם שערות הרבה בבית הערוה או בזקן אין חוששין ושפיר חולצין ואם לאו יש ספק בדבר אומר מורי רבינו יצחק בר"ש דאין האב והאם נאמנין כדתניא פרק האומר בקדושין נאמן האב לומר על בנו בני זה יש לו י"ג שנים ויום אחד ובתי זאת בת י"ב שנים ויום אחד לנדרים ולערכין ולהקדשו' אבל לא למכות ולעונשין ומסתמא כמו שאין נאמן למכות ולעונשין ה"ה לחליצה דהוי דבר שבערוה דאינו נאמן ואפי' ראינו שעמד להתפל' והשלים לעשרה בית הכנסת אין בכך כלום דשמא ע"פ האב עשו כן שנאמנין לנדרים ולהקדשות ואע"פ דשרינן ע"פ קרוב או אשה שהיבמה אשת המת אחיו של חולץ כדאמר פרק החולץ (יבמות ל"ט ע"ב) משום דאינהו מרתתי משום דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי ואע"ג דאמרינן סוקלין ושורפין על החזקות פ' עשרה יוחסין (קדושין ד' ע"א) היינו דווקא בבנים קטנים שבוכים אחר האם וגם האשה מכרת יותר בניה אבל בשנים רגילי דטעו ולא מהימני מיהו ברייתא מתוקמא במקום שלא הוחזקו ע"י שכנים שלא נולדו באותו מקום שאין אנו יודעין כי אם ע"פ האם אבל אם הוחזקה שהגיעו לכלל שנים אז יועילו השערו' שהרי הוחזקה נדה בשכונתה בעלה לוקה עליה. ובירושלמי בקדושין האיש ואשה שעומדין בבית אחד בחזקה שהיא אשתו הויא חזקה מעליית' ועוד כי רוב פעמים שערות אינן באות לפני הגעת שנים אי נמי ברייתא דאין האב נאמן מיירי דאין כאן שערות והאב מעיד שהגיעו לכלל שנים והביאו שערות ונשרו לכך אינו נאמן מיהו יקשה על זה דמשמע שהאב אינו בא להעיד על השערות כי אם על השנים כל זה דקדק רבינו הקדוש ובתקון חליצה שפי' ר"ת מפורש וזה לשונו. אם יצא קול שהגיעה יבמה לכלל שנותיה חשבינן לה בהכי הוחזקה בשכנותי' שהגיע' לכלל שנותיה והוחזקה והגיעה לסימנין בשכנותי' אינה צריכה בדיקה כדאמרינן פרק מלקין וסוקלין על החזקות ואע"פ שאין שורפין תרומה חומרא בעלמא הוא הוחזקה היינו שיצא עליה קול שעברו עליה י"ב שנים ויום אחד וגם יוצא עליה קול שיש לה סימנין עכ"ל. וקצת יש להשיב על דברי הארי דההיא דסוקלי' על החזקות אינה ראיה לכאן כדפירשתי לעיל והא דקאמר אין שורפין עליה תרומה. היינו חומרא בעלמא לא ידע מו' רבינו מאי קאמר אלא מן הדין הו' דאין שורפין הטומאה דרוב תנוקות מטפחין אינו רוב גמור מדהוצרך לומר התם עשאוהו חכמים כמי שיש בו דעת לישאל ואי רוב גמור הוה אפילו אין בו דעת לישאל נמי נימא ובפרק כל היד נמי בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב למעוטי ההיא דתנוק דלא שרפינן ואי רוב גמור לא אשכחן בשום מקום שהחמירו שלא לשרוף. הלכך אם יש להם רבוי שערות ארוכות הרבה או רבוי שערות כמו שרגילות לאיש גדול ולאשה גדולה אז מותר' לחלוץ דמסתמא הגיעו לכלל שנות גדלות ואם אין להם כל כך שערות ויש ספק אם יש להם שנים של גדלות אז אם יש לה קול בדבר והוחזקו בשכנים ובגבירות שלא על פי שיש לאיש י"ג שנה ויום אחד והאשה יש לה י"ב שנה ויום אחד סגי בהכי להחזיקם בגדולים עם השערות שאנו רואין ואין השערות שומא ואין צריך להביא עדים על הלידה וכי תימא דאמרינן ריש בא סימן בודקין אותו לפני הפרק דאי הנהו משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו. ואם כן כי בדקינן ומצאנו שערות לאחר השנים של גדלות ניחוש דילמא מקודם לכן בעודם קטנים באו אלו השערות ושומא נינהו אומר מו' רבינו ודאי לכתחלה בודקין אותו לפני הפרק לברר הדבר ואם לא בדק לא הפסיד אלא כי נמי לא בדק עד לאחר הפרק שהגיעו לכלל שנים ומצאו שערות אין לחוש דמקודם לכן לא באו וראיה לדבר מדא"ל רבי לא בדק זיל בדקה והרי מקמי הכי לא נבדקה ויש לדחות שאמר לו לבודקה בדדין אם הטו שזהו סי' העליון וא"א לבא עד שיבא התחתון. וגם מעובדא דבני ברק דפרק מי שמת דאמר מהו לבודקן ויש לדחות אם מצאו הסימנין יש לסמוך על חזקה דריש לקיש דאין העדים חותמין על השטר עד שנעשה גדול ויש ראיה גדולה דאמרי' פרק בא סימן נאמנת אשה לומר קטנה היא שלא תחלוץ והשתא מאי אהני דיבורא הלא אפילו אמרה יש לה שערות לא חלצה דקתני סיפא ואינה נאמנת לו' גדולה היא שתחלוץ. אלא הכי פי' כי בדקניה ומצאו לה שערות נאמנת לומר הני שערות מקודם לכן ושומא הוו ואי לא מעיר' האשה כלום חלצה שפיר דאמרי' הני שערות לאחר הפרק באו והא דקתני ואינה נאמנת לומר גדולה שתחלוץ מוקי לה התם כר"י דאמר תוך הפרק מקריא גדולה כלאחר הפרק ובתוך הפרק ליכא חזקה דרבא ולכך אשה לא מהימנא אבל לאחר הפרק שיש לה שנים עשר שנים ויום אחד איתא לחזקה דרבא ואשה מהימנא ואע"ג דלשון שני מוקי לה תלמוד' אף לאחר הפרק והרב ר"ש דלית ליה חזקה דרבא. מ"מ קיימא לן כלשון ראשון דמוקי לה כר' יהודה דאית ליה חזקה דרבא ולכך בודקי' בזמן הזה שפיר נשים חדא דרבא הוא בתראה והלכה כמותו. ועוד דאמרי' פ' מי שהוציאוהו (עירובין מ"ו ע"ב) ר"י ור"ש הלכה כר"י אע"ג דר"ה פסק כר"ש אינו נכון כדפי' רבינו תם מ"כ ובאותה ברייתא נמי דקתני נאמנת אשה לומר גדולה היא שלא תמאן ואינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן יש תימה מה אנו צריכין לנאמנותה לומר גדולה היא ולא תמאן הלא אפי' שתקה או אפילו קטנה היא בשביל כך לא ממאנה. ויש לפרש הכי כגון שבדקוה גברי ולא מצאו בה שערות ורוצים למאנ' וכגון שלא בעל דלא חיישינן שמא נשרו אבל היכא דבעל דאיכא ספקא דאורייתא נאמנת אשה לומר ראינו בה שערות ונשרו ולא ממאנת.
